שלג לבן, קרח אפור
על אדמה סדוקה.
מעליה כשמיכת טלאים -
עיר בלולאת הכביש.
ומעל העיר צפים עננים,
מסתירים את אור השמים.
ומעל העיר - עשן צהוב,
העיר בת אלפיים שנים,
שחלפו תחת אור הכוכב
ששמו שמש...
ואלפיים שנים - מלחמה,
מלחמה בלי סיבה מהותית.
מלחמה - עסק לצעירים,
תרופה כנגד קמטים.
דם אדום-אדום
בעוד שעה הוא רק אדמה,
בעוד שעתיים היא תדשא ותפרח,
בעוד שלוש היא שוב בחיים
מחוממת בקרני הכוכב
ששמו שמש...
ויודעים אנו שהיה כך תמיד,
שהגורל אוהב יותר מכולם
את זה שחי לפי חוקים אחרים
ואשר נדון למות צעיר.
הוא לא זוכר את המילים כן ולא,
הוא לא זוכר תארים ודרגות.
הוא מסוגל לשלוח ידו אל הכוכבים
ולא לחשוב שזהו חלום,
וליפול שרוף באור הכוכב ששמו שמש.