דרך השדרות, והבתים
את פוסעת, לגמרי לבד
מפולת השלגים הראשונה, הסתערה אל תוך עירך
יום אחר יום, ושנה אחר שנה, מאיץ הזמן את קצבו
ושט לו ערפל, על פני נחל חורפי
אין לאן למהר
הלילה הוא שבי של בדידות
ואת אינך דורשת שינוי מהחיים
שוב ייחלם חלום
על כך שאתם יחדיו שוב
והדמעות על הכרית, כולן עליו
דובדבן, דובדבן, דובדבן של חורף
ניחוח פירות יער מופלאים
שלג צח, נופל, נשמע בקושי
לא אשם איש, בשום דבר
רק קולות של מישהו, מגיעים למקום הלא נכון
מצלצלים לעיתים, מעיקים בשעת לילה
מכורבלת בתוך פוך ישן, מוסתרת בתוכו מפני צרות שונות
את, בעיניים עצומות, תבכי על הגורל