את תקועה לי בזיכרון כמו מסטיק בשיער
ונראה שהשורשים תקועים עמוד מדי בראש
קר בגיהנום, אין אוויר בשמיים (בגן עדן)
היקום לא קיים יותר, אבל אני עדיין זוכר אותה משום מה
(x2)
אם רק היה לי את המכשיר ההוא עם הפלאש, מהסרט גברים בשחור
הייתי מכוון אותו למקסימום ומוחק הכל ללא זכר
מוצא את עצמי פתאום במקום זר, לא מבין כלום, לא זוכר מי אני
וללא הצורך לעמעם בתכשירים (סמים) כאבי פנטום
הייתי מסתובב ללא מטרה ברחבי העיר, זר לעצמי באופן מנחם
בלי הלחץ הזה מתחת לצלעות, חופשי כמו ג'יני משוחרר
שאין לו יותר צורך לתלוש את השיער, מנסה להגשים
את הרצונות הבלתי אפשריים של הקול הפנימי שלו
הייתי כותב לי פתק עם בקשה לא לנסות להיזכר בנשכח
לצמצום הסיכון האפשרי הייתי משקר בו לעצמי בחוסר בושה
ואם פתאום הייתי פוגש מישהו שהיה מזכיר לי את מה שמחקתי
הייתי לוחץ שוב על הכפתור, זה כלכך פשוט: on / off
את תקועה לי בזיכרון כמו מסטיק בשיער
וננראה שהשורשים תקועים עמוד מדי בראש
קר בגיהנום, אין אוויר בשמיים (בגן עדן)
היקום לא קיים יותר, אבל אני עדיין זוכר אותה משום מה
(x2)