יורד הערב ומציף בשקט,
בחלונות בתים יש אור קלוש.
זה שביל עפר חשוך מוביל אל הבית,
ונביחות כלבים קוראים לשלום.
אני הולכת לאיבוד ערב ערב,
ומחייכת לעצמי כשנזכרת.
זה לא דומה בכלל למה שחשבתי,
כשדמיינתי שנהיה גדולים.
וזה מרגיש כל כך פשוט ורגוע,
ואין סופות שמעירות לחיים.
וזה לא מה שתמיד חלמתי,
אבל זה מספיק טוב בשבילי.
אתה זוכר בכלל דברים שחלמנו,
מקומות יפים, ערים רחוקות.
הכול יהיה תמיד לטובתנו,
ואז נחיה את כל החלומות.
אני הולכת לאיבוד ערב ערב,
ומחייכת לעצמי כשנזכרת.
זה לא דומה בכלל למה שחשבתי,
כשדמיינתי שנהיה גדולים.
וזה מרגיש כל כך פשוט ורגוע,
ואין סופות שמעירות לחיים.
וזה לא מה שתמיד חלמתי,
אבל זה מספיק טוב בשבילי.
ואל תבטיח לי שפעם נהיה עוד,
מילים כאלה נשטפות עם הזמן.
הכל משחק חיים שלמים נעלמו כבר,
בים של אבודים היינו עוד גל.