עשרים וארבע שעות של אושר צרוף
הצמחנו כנפיים התחלנו לעוף
הרוח והשמש אילתרו דואט
בתוך כל המרוץ הצלחנו להאט את הקצב
והעצב התהפך למתוק
אחרי כל המילים למדנו איך לשתוק
עשרים וארבע שעות של אושר טהור
השארנו את הרעש המינוס מאחור
תפסנו איזה סרט סתם באמצע יום
ירדנו אל החוף התחלנו קצת לנשום את החופש
והחושך מפוצץ כוכבים
טרפנו זה את זו כי היינו רעבים
וזה יום שלא יחזור רק אנחנו והאור
בואי נסחוט אותו עד הטיפה האחרונה
כי זה יום שלא יחזור בואי לא ניתן שיעבור
שתקרע לנו הבטן מצחוק ואמונה
עשרים וארבע שעות של אושר נדיר
ריחפנו על הגג השקפנו על העיר
עצרנו לחיבוק באמצע כביש סואן
זרקנו מטבע לאיש שמנגן את הנצח
ובמצח התיישרו הקמטים
חתרנו אל עצמנו בסירה של משוטים
וזה יום שלא יחזור רק אנחנו והאור
בואי נסחוט אותו עד הטיפה האחרונה
כי זה יום שלא יחזור בואי לא ניתן שיעבור
שתקרע לנו הבטן מצחוק ואמונה