ביום שישי אתה רחוק מהעין אבל עדין קרוב לי ללב
ביום שישי אני נושקת לדלת, בודקת אולי תתקרב
ביום שישי כשאני עולה על הכבישים
בדרך אל הבית ששתל בי שורשים
אתה נשאר רחוק עד שאני חוזרת
זה רק הגוף שלי נוסע והלב שלי נשאר
ביום שישי בתוך חדרי ליבי הנטושים
אני רק מחכה לך מכל האנשים
וזה קורה לי רק ביום שישי בערב
געגוע מלא מבוכה
איך שוב דמיינתי שאני שוב איתך
געגוע מלא מבוכה
ביום שישי צוחקים עלי כל קירות החדר
מביטה בחלונות שבליבם
כמו בלש אוספת רמזים ומחברת
ואז מוחקת מליבי את קיומם
ביום שישי את תמצא אותי כה מגוחכת
מעלה בדעתי המשונה
שאולי יצאת מביתך ביום שישי בערב
כל כך רחוק אלי לתת לי נשיקה
ביום שישי כשאני עולה על הכבישים...