גם הבוקר נשאתי תפילה
שיתומו ימים אלימים
באותה מדינה אומללה
שידעה רק דמעות ודמים
אך כל עוד לא נקבר הרודן
שהכריז מלחמה לאומה
לא נראה אפילו באופק
סוף מלחמה.
מחר אני הולך לקרב
כדי לשוב, אך לא עכשיו
אולי כעבור מאות שנים
בארץ גאונים, לא טמבלים
אני אקום אז משינה
במסיבה הראשונה
בבית שאתם בונים
בנים שכבר תהיו שונים
ובלילה ליד מדורה,
כשלפתע פוסקים קרבות
גם אני מחבר שירה
על זריחות ועל אהבות
ואומרים חבריי: הוא עייף
ואומרים אויביי: הוא נשבר
אך טועים גם אלה, גם אלה
קרב רק מחר
מחר אני הולך לקרב
כדי לשוב, אך לא עכשיו
אולי כעבור מאות שנים
בארץ גאונים, לא טמבלים
אני אקום אז משינה
במסיבה הראשונה
בבית שאתם בונים
בנים שכבר תהיו שונים
אני אשוב, ממלחמה אשוב