הבוקר,
כבר לא זכרתי
איך אצבעותי נגעו
בגיטרה הזו שהיתה
בשבילי הגוף שלך
כבר לא זכרתי את מה שהרגשתי
כשליטפתי את שיערך
כבר לא זוכר
אם עינייך היו חומות או שחורות
כמו הלילה או כמו היום
כשהפסקנו לראות אחת את השני.
רק זוכר שירד גשם ושנפגשנו
בתחנת המטרו
אבל במאמץ גדול
אני יכול לראות את המבט שלך
בכל מראה של כל מעלית
כשבכל לילה
הגעתי עד לשמים
של מוטלים של החורף
היכן שנשבענו על משהו כל כך זמני
אני כבר לא זוכר
לא את חיוכך
ולא את חיפזונך
לתת לי נשיקה
ולא איזה כפתור
של חולצתך
פרמתי קודם.
גם לא איזו רומבה רקדמת
כשרצית לגנוב ממני את השינה
אמרת שהזמן והשכחה
הם כמו תאומים
שיהיה לך מספיק
ממה שיום אחד יחסר לך
ובמה אני אשם
אם אני לא זוכר
אבל אני עושה מאמץ גדול
אני יכול לראות את המבט שלך
בכל מראה של כל מעלית
כשבכל לילה
הגעתי עד לשמים
של מוטלים של החורף
איפה שנשבענו על משהו כל כך זמני
וכל כך נצחי
אני לא זוכר,
אני לא זוכר..