מחיאות הכפיים נעלמו מזמן
והלב שלך כבד כמו עופרת.
כולם מדברים אליך, אבל את עדין כל כך לבד.
ואת נראת כל כך עצובה.
בואי לתוך הידיים שלי, תני לזה לצאת.
תאמיני לי אני הייתי במקום שאת
ומכירה מה זה עושה לך.
אבל כשאת צוחקת,
אני רואה את זה.
אני רואה אותך.
עם כל הצבעים שלך
והצלקות שלך,
מאחורי הקירות.
כן, אני רואה אותך.
אל תתני לעצמך להגיד לך.
לא, אל תתני לעצמך להגיד לך.
את לא יודעת את זה
כמה שאת יפה?
אני רואה את הגאווה שלך ואת הכעס שלך,
את הלב הגדול שלך ואת האומץ שלך.
אני אוהבת את הדרך בה את הולכת ואת הדרך שאת רואה אותי.
כשאת מניחה את ראשך לצד אחד,
תמיד אני אראה את עצמי.
את יודעת בכל מקום שאנחנו בו, שאני בביתך.
וזה לא משנה לי מתי את צוחקת עכשיו
אני רואה
עם כל הצבעים שלך
ועם כל הצלקות
מאחורי כל הקירות.
כן,אני רואה אותך.
אל תתני לעצמך לספר לך.
לא, אל תתני.
את לא יודעת,
כמה שאת יפה?
הו... הו...
כל נקודה בפנים שלך
כל כך מושלמת, בהחלט מקרי.
אין שום דבר יותר יפה ממך.
ואני יש לי את כל מה שבקשתי,
כל האימה וכל הזהב.
אני לא צריכה את כל מה שבקשתי
עם כל הצבעים שלך
וכל הצלקות
את עדיין לא יודעת,
כמה שאת יפה?
עם כל הצבעים
את עדיין לא יודעת
כמה שאת יפה !
כמה שאת יפה!
כמה שאת יפה!