תביני, הוא היה פעם איש משפחה
אז בטוח שבחיים, בחיים לא הייתי עושה זאת, ממקור ראשון.
(לא הייתי) מחקה את כל החרא שאמא שלי שנאה,
אני דבר שביכולתי לעשות, מלבד להפגין את הגורל הפרוידיאני שלי.
האליבי שלי על כך שלקחתי את הבחור שלך-
ההיסטוריה חוזרת על עצמה, היא מסרבת למות.
ותוקפנות חייתית היא החיסרון שלי,
לא אכפת לי מה יש לך, אני רוצה הכל.
זה מובנה אצלי בראש, זה תקוע מתחת למיטתי
ואני מפקפקת בעצמי שוב: מה יש בגברים?
הצד ההרסני שבי גדל מאוד,
ואני מפקפקת בעצמי שוב: מה יש בגברים?
אני מטופלת, אני רק רוצה לעשות את הקטע שלי
ואני בוחרת בגברים הלא נכונים, באותה טבעיות בה אני שרה.
ואשמור את דמעותיי לחשיפת פחדיי,
לתבניות התנהגות שנתקעות לאורך השנים...
זה מובנה אצלי בראש, זה תקוע מתחת למיטתי
ואני מפקפקת בעצמי שוב: מה יש בגברים?
הצד ההרסני שבי גדל מאוד,
ואני מפקפקת בעצמי שוב: מה יש בגברים?