מושכים וממשיכים, משחקים את המשחק
מישהו יבכה ומישהו יצחק
מישהו ייצא שלם ומישהו פגוע
אני תמיד חושב על המקרה הכי גרוע.
פוגעים מעליבים, טועים וצודקים
הפכנו להיות שועלי קרבות ותיקים
אנחנו, שהיינו חברים הכי טובים
למדנו להיות זאבים ואויבים.
והילדים באים והילדים הולכים
משאירים אחריהם תמימות ונעורים
כל כך הרבה שנים, מה זה עוד שבוע?
זה סידור קבוע, סידור קבוע.
ואם נרגיש אשמים, איך ניפרד כידידים
מפסידנים, מפסידים בקרבות אבודים
הקרב הזה אבוד, אני אורז ונגמר
מחר אני עוזב, אני אומר ונשאר.
והילדים באים...
מושכים וממשיכים משחקים את המשחק
מישהו יבכה ומישהו יצחק
איך אני יוצא מזה, הסוף הרי ידוע
נמאס לי לדפדף עוד יום ועוד שבוע
והילדים באים...