היית מאוד ברורה, אמרת שאין לך כבר ברירה
שמת לי סטופר עד הבוקר לעזוב את הדירה
מאז הכל שומם, אני יותר מידי דומה למכוער ולשמן
שבוהה בי במראה
ולשקרן הפתולוגי, לנכה הרגשית
לא אמצא עוד פסיכולוגית כמו שאת היית
איך נסקנו כמו מטוס, התרסקנו טוטאלוס
ונכון, אני רחוק ממה שאת באמת רצית
איפה הלילות בפארק חדרה בלי קריירה
בלי צביעות, בלי השקות ובלי פרימיירה
יש לי זכרונות בטרה, התמונות שלך בראש שלי רק מרחיבות
את הקרע שבלב שלי, היה לי לב מקרח
צחוק תמיד בא עם בכי בסוף
ורוד תמיד בא עם שחור
אצלנו זה ככה
איך זה חייב לבוא ביחד
כי אם זה לא יכאב
כנראה שלא נאהב
זה בא ביחד
איך זה תמיד אבל תמיד מרגיש לי ככה
אז למה התחברת עכשיו ולמה זה קשור
למה את יפה כל כך ולמה זה חשוב
הלוואי שהאיפור שלך מרוח כמו היום שלי
כי מסיבות בעיר הזאת עושות אותי כל כך עצוב
ולמה שוב ולמה שוב אני רוצה אותך שלי
והאחרון שאני רוצה שאת תקשיבי לו זה לי
אני מבטיח לאהוב אותך כמו שאת רוצה
גם אחרי שני הריונות כשהבטן שלך תצא מהחולצה
עדיין את זה כל מה שאני רוצה
תגידי מה יהיה אתנו ומה יהיה עם כל המה יהיה
ואת צודקת שעדיף כבר לאהוב מרחוק
לתת ללב לרצות ולשתוק כי
צחוק תמיד בא עם בכי בסוף
ורוד תמיד בא עם שחור
אצלנו זה ככה
איך זה חייב לבוא ביחד
כי אם זה לא יכאב
אז כנראה שלא נאהב
זה בא ביחד
איך זה תמיד אבל תמיד מרגיש לי ככה
כי את צודקת שעדיף כבר לאהוב מרחוק
לתת ללב לרצות ולשתוק כי צחוק בא עם בכי
תמיד בא עם בכי
כי את צודקת שעדיף כבר לאהוב מרחוק
לתת ללב
כי צחוק בא עם בכי
תמיד בא עם בכי...