אימתי האנשים ישנים
אני הולך למטה,
סוודר על כתפים בלילה כחול.
בלב גיטרה,
דברים מוזרים בראש
ועל פניי קצת
הבעה של תמימות.
נווד, נווד,
איזה קדוש ידריך אותי.
מכרתי את הנעליים שלי
בעבור קילומטר של חופש.
להיות לבד זה לא חיים,
בטרם אמצא אהבה - לא אמות.
נווד, אני חולם, הוזה.
הרגליים הולכות מעצמן ... אה אה אה,
הדרך נראית כמו נהר
מי יודע לאן תוביל.
אפילו לא את נערה
לא יכולה לעצור את המירוץ שלי,
בעיניך שלך לא ניכרת
כֵּנוּת.
נווד, נווד,
איזה קדוש ידריך אותי.
מכרתי את הנעליים שלי
בעבור קילומטר של חופש.
להיות לבד זה לא חיים,
בטרם אמצא אהבה - לא אמות.
נווד, אני חולם, הוזה.
נווד, נווד,
איזה קדוש ידריך אותי.
מכרתי את הנעליים שלי
בעבור קילומטר של חופש.
להיות לבד זה לא חיים,
בטרם אמצא אהבה - לא אמות.
נווד, אני חולם, הוזה.