בלי דאגה, דאגה, דאגה
הים בשאננות שובר גלים על החוף בארץ המגנוליות,
הנערים יושבים על הגדר,
וזה מעלה בי תחושת העצב.
הזוגות רוקדים, רוקדים, רוקדים,
השיר הוא מוכר ואף ישן
והקול המתוק של גיטרת הבס
מעורר בי זכרונות, ושיהיה כך,
שיהיה כך...
פזמון:
אי-פעם בילדותינו גם היינו באים לכאן כמוהם,
נצצו עינינו כברקת,
הסמיקו לחיינו. ובאיזה אופנתיות עכשיו
רוקדים הזוגות לצלילי האקורדים, אקורדים
ואפשר לדבר בחופשיות
על החיים והאהבה.
הים שובר גלים על החוף בארץ המגנוליות,
הנערים יושבים על הגדר
והתלהבות במבטיהם
אני רואה עכשיו.
נמאס לנערים לריב וללכת מכות,
הם רואים את הבנות בחלומות,
אבל הריקודים היום הם לא בשבילם
אך השיר הזה - כן, ואני נותן להם אותו במתנה.
פזמון