האתמול מביט בך בגבך
ואת מצידך לא שוכחת
תמיד את משוחחת עם מה שהיה
ארוכים שורשי הפחד
את פוסעת בעולם לאט
ובקוצים רבים את נדקרת
האם זהו ורד או קוץ בבשרך
שממנו את יוצרת?
שמרי נפשך מן התהום
ומן הגובה האיום
מיאושך שמרי נפשך
את שומעת
נשמה ואימה, ריקמה עדינה
הילדה הקטנה שלא נרדמה
האישה את ראשה משעינה
ציפור זרה עברה בחלומה
על שקיפות עורך מאיר היום
כמו נגיעה מיוחלת
עכשיו את מסוגלת לראות את עצמך
מקבלת אות של חסד
שמרי נפשך מן התהום...
נשמה ואימה, ריקמה עדינה
הילדה הקטנה שלא נרדמה
האישה את ראשה משעינה
ציפור זרה עברה בחלומה