אוי אלוהים, בקוע אני כמו השדה
קרוע כמו האדמה
ויודע אני שכדי להירפא
עליי קודם להישבר
מתייסר אני בציפייה ליבול
אשר תקצור אתה מן הכאב הזה
שכון בתוכי
תן לענפים לתת פרי לך
שכון בתוכי, אדון
כפי שאני שוכן בתוכך
לכן אני כורע
בקצהו הבוהק של הגן
בקצהו המוזהב של השחר
בקצהו הזוהר של האביב
כשהחורף מגיע אל קיצו
ורואה אני את הצבע הירוק
שומע אני את שירו של הזורה
שכון בתוכי
תן לענפים לתת פרי לך
שכון בתוכי, אדון
תן למילתך לנטוע שורש
הוצא ממני
את הענף העירום מפרי
ועבור לתוכי, אדון
כפי שאני שוכן בתוכך
כפי שנופלים הגשם והשלג
מטה מן השמיים
ואין הם חוזרים אלא משקים את הארץ ומביאים הם חיים
נותנים זרעים לזורה, לחם לרעבים
כך גם מילתו של האדון תהי כמו הרעם
ואין היא תחזור, אין היא תשוב ריקה
נובל אנו בשלום
ונצא בגיל
והגבעות שלפנינו
ירימו את קולן
ועצי השדה ימחאו כף עם שמחת האדמה
ובמקום הקוצים
צומח הברוש
ובמקום החוחים ההדס מלבלב עם אלפי פרחים
ויצרו הם שם
שם למען אלוהינו
סימן נצחי שלעולם לא יגדע
כשהאדמה מביאה ניצנים מן הזרעים
מה שנזרע בגן הופך לעץ אדיר
לכן זורע האל צדק, צדק ושבח
כדי שיגדלו אל מול האומות עד סוף הימים
כפי שנופלים הגשם והשלג
מטה מן השמיים
ואין הם חוזרים אלא משקים את הארץ ומביאים הם חיים
נותנים זרעים לזורה, ולחם לרעבים
כך גם מילתו של האדון תהי כמו הרעם
ואין היא תחזור, אין היא תשוב ריקה
אין היא תחזור, אין היא תשוב ריקה
אין היא תחזור, אין היא תשוב ריקה
נובל אנו בשלום
ונצא בגיל
והזורה מובילנו
והזורה מובילנו
והזורה מובילנו