לפני שדיממו כל הצבעים
אני ראיתי את הציור חי
מבריק כמו מלאך במסיכה
שב ויוצא מהישג יד
אם נר יאיר את השביל העקלקל
כמגדלור מציץ מתוך האד
דרם גשם אמצא את הנהר
ולמים אז ארד
שפוך אורך עליי
כשאיני רואה היה עיניי
שפוך אורך עליי הדרך אותי
לראות את התמונה
המלאה
כמו שעש נשרף באש
ומובל ללהבה
(נבואה היא גם ברכה וגם קללה)
עלי לשאת בעול לבד
רק שלי היא האשמה
עם כל גילוי אוצר
שברי ספינה לחוף נישאים
אני מובל בתוך הזרם
הבטוח האיטי
מה אם, לכוד בתוך רגע, אאבד
ולא אמצא את דרכי
מה אם בכל צורה ופנייה
לאורך הדרך בעצם טעיתי
האם תשלח מילים לעזרתי
או תתן לי ליפול מהקצה
עדיף שתכשל משאף פעם
לא תנסה
מסתכלים אך לא רואים
מדברים אך מאום לא אומרים
חיים אך לא נושמים
רואים אך לא מאמינים
פצעים שלא מחלימים
לבבות שלא מרגישים
חלומות מדי מציאותיים
מבטים שמקור מקפיאים
שמעתי את הסיפורים של בוז ושל טינה
בהיתי בעיניים הריקות של כעס, פחד ובושה
אני אספתי מכל אבן דם
הלכתי בכל שביל
כשאראה אור מרחוק את הליל מאיר
או אז אבין - זהו ביתי