בוקר עולה, פוקח עיניים ושואל
אם זה אותו היום עדיין בו דבר לא משתנה
בו אין דברים פשוטים
בו נותנים מסתור לכאב
בו אנשים בורחים הכי רחוק מהלב,מהלב
בוקר עולה את שואלת
"מתי כבר תשתנה, תניח את הגיטרה,
תאמר מילים הרבה, תאמר שאתה אוהב,
שאין לך דבר מלבדי, שמעכשיו אתה מתחיל להיות אמיתי"
ולא היו לי ארמונות דמיוניים
ולא היו לי אלף חברים "אמיתיים"
עם הזמן, זה נשכח
תמיד היה אותך
בוקר עולה,
את יודעת שאני לא אתרחק
רק אקח את הגיטרה, אנסה להתנתק
עד שיבוא היום ,
מן יום לבן כזה, שתחייכי, תחייכי באמת
ולא היו לי ארמונות דמיוניים
ולא היו לי אלף חברים "אמיתיים"
עם הזמן, זה נשכח
תמיד היה אותך