עת הייתי ילד רך עדיין
היה לי סוס מעץ, מעץ אדום
על גבו הרגשתי כמו מלך
ובקולי צייצתי כל היום
שיר בוקר מצטלצל עם בוקר
מתמשך גם על הליל
וצוהל סוסי, עונה לי אומר:
אין כשנינו בתבל
השנים הפכו אותי לנער
את סוס העץ השלכתי למחסן
ואני על סוס אביר בדהר
בולע מרחקים, נישא ורם
שיר בוקר...
עד שבא היום, הו יום עצוב
היא רצה אחרי, סוסי עצר
הרוכב הפך להיות רכוב
וכך הפך שירי לזמן עבר
שיר בוקר...