המלך תיכנן את פלישה למלכות השכנה,
המלכה בשבילו את שקית פתי לחם הכינה,
תפרה את גלימה ישנה וחורים בה הסתירה,
עטפה לו טבק וקצת מלח בצעיף מכותנה.
ואז את ידייה הניחה מלכה על כתפיו
וכך היא אמרה (מבטה הזוהר איך לשכוח?):
- תרביץ להם ככה שלא תתפס רופס ונוח,
ואת דובשנית מתוקה קח מהם, על תשכח!
והינה חייליו בחצר כבר עומדים בשורה:
חמישה עצובים, חמישה עליזים והסגן.
אמר להם: - לא נפחד מתקשורת ורוח לרגע,
נביס את אויב, ונחזור מנצחים, והורא!
ובכן טקס תם, נאומי הפרידה שככו,
המלך בדרך אירגן את צבאו קצת אחרת -
חמישה עליזים הוא קידם למטבח למשמרת,
והשאיר עצובים ברגלי - אולי כלום, ישרדו
נביט קצת קדימה: הגיעו ימי ניצחון.
חמשה עצובים לא חזרו מהקרב אל הבית,
הסגן, חלש לנשים, התחתן עם שבויה אחת,
אבל הם תפסו בשקית דובשניות מתוקות
נגנו תזמורות את שירים של שמחה, זה זמנם!
לעצב רגעי לא ניתן לקלקל את שמחתנו -
מימלא עצובים לא ידעו להנות בחיינו
...וגם ממתקים אף פעם אין מספיק לכולם