באחד מבתי הקיץ הישנים
מאחורי שולחן גדול ורועש
גברים דיברו
על חברות נצחית...
העשן מסתובב,
והכוסות גמורות עד התחתית.
כולם נשבעו אחד לשני.
לא לשכוח את האנשים.
ללכת ביחד!
ביחד, ועד הסוף.
פזמון:
מילה של גבר...
לא יבין, מי שלא ברח מהמקומיים עם אף נוטף דם,
שיכור בין החצרות.
אנחנו צריכים להיפרד.
אבל רק לזמן מה, זה אומר לא להרבה. אולי לשבוע, אבל בטוח לא לנצח.
או-או-או! או-או-או!
או-או-או! או-או-או!
ומחר, מי לאן.
מי לצבא, מי ללמוד.
ואז... שלום, משפחה.
ואין אפילו דקה.
אבל בשביל שלא נתפרק
צריך להקשיב לנשים פחות.
איזה "לא שותה"? איזה "עניינים"?
לא דוחים לעולם פגישה עם חברים.
פזמון:
מילה של גבר...
לא יבין, מי שלא ברח מהמקומיים עם אף נוטף דם,
שיכור בין החצרות.
אנחנו צריכים להיפרד.
אבל רק לזמן מה, זה אומר לא להרבה. אולי לשבוע, אבל בטוח לא לנצח.
או-או-או! או-או-או!
או-או-או! או-או-או!
ואם יצליחו לעמוד בינינו,
אנשים רעים,
מה שלא יגידו לך עליי
אל תמהרי לעולם
לנתק את החבלים בלהט
לא מאחורי הגב,
רק בפנים
ותראי, הכל יעמד
במקום שלו גם.
מילה של גבר...
לעמוד בעולם האפור הזה,
בכוח, למרות כל המטומטמים האלה.
ולא ניפרד
לא לזמן מה, גם לא לזמן קצר.
לא לשבוע, ובטוח לא לנצח!