אני מרגישה כמו מוצר יד-שניה, אני הרעה.
אם הילדים מזמינים אותי, אני עושה עצמי לא מרוצה,
וכשהם מבקרים אותי, אני שקופה לגמרי.
אני נראית חיוורת, אני מייבבת,
הילדים מנקים אותי, זרים מוציאים אותי החוצה,
באמונה שכשאראה את עצמי, אהיה כבר מתה
אם אני מאבדת את הזיכרון, אל תדאג,
זה פשוט שהחיים שלי הגיעו לשפל.
אם אני מתנהגת מוזר, אל תכעסו,
אם זה לא הבית שלי יותר, פשוט תניחו אותי במסדרון.
אם אני משתגעת, וזה מדאיג אתכם,
אם זה עושה לכם רע, או שאני כבר לא יודעת מי אתם,
ואם אני מתחרפנת, שלא יהיה לכם חבל.
הראש שלי הוא מערבולת של פרצופים נשכחים.
אני מרגישה כמו חנות יד-שניה, אני עושה עצמי מומיה.
הילדים שלי מזיזים אותי כאילו הייתי ספר ישן,
ויש לי דפים שנתלשים, לא נכתבתי טוב.
אני מרגישה מוזר, אני מתלבשת מאוחר מדי.
כן, אני חושבת על רגעים בהם עשיתי, באופן לא-מודע
מירוץ עם הזמן, בלי להגיד שלום לעצמי.
אם אני מאבדת את הזיכרון, אל תדאג,
זה פשוט שהחיים שלי הגיעו לשפל.
אם אני מתנהגת מוזר, אל תכעסו,
אם זה לא הבית שלי יותר, פשוט תניחו אותי במסדרון.
אם אני משתגעת, וזה מדאיג אתכם,
אם זה עושה לכם רע, או שאני כבר לא יודעת מי אתם,
ואם אני מתחרפנת, שלא יהיה לכם חבל,
הראש שלי הוא מערבולת של פרצופים נשכחים.
אם אני מאבדת את הזיכרון, אל תדאג,
זה פשוט שהחיים שלי הגיעו לשפל.
אם אני מתנהגת מוזר, אל תכעסו,
אם זה לא הבית שלי יותר, פשוט תניחו אותי במסדרון.
אם אני משתגעת, וזה מדאיג אתכם,
אם זה עושה לכם רע, או שאני כבר לא יודעת מי אתם,
ואם אני מתחרפנת, שלא יהיה לכם חבל,
הראש שלי הוא מערבולת של פרצופים נשכחים.