זהו שיר ישן
על אניטה וחואן
גבהו עשבי הזמן
והשושן פרח עם החוחים
הם שייכים עכשיו למלאכים.
אניטה לחואן חיכתה
אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה
גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.
זהו כל השיר
הוא שייך לחלומות
שיש לאנשים
שאיחרו לפרוח באביב
שלא למדו את שפת האוהבים.
ההם שלא נולדו בזמן
אבל איזו אניטה מחייכת בלבבם
אותו חואן אותה האהבה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.