חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות (כן).
חיילים אלמונים, בלי מדים,
וסביבנו רק אימה וצלמוות.
גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות.
לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,
כדי לשפוך בנכר את דמנו.
רצוננו: להיות לעולם בני-חורין,
חלומנו: למות בעד עמנו.
ומכל עברים רבבות מכשולים
שם גורל אכזרי על דרכנו,
אך אויבים, מרגלים ובתי-אסורים
לא יוכלו לעצור בעדנו.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים בם ראינו ייאוש,
בערים, בכפרים את דגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
("גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי")
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות.
ואם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים,
ויקברונו בלילה בלאט;
במקומנו יבואו אלפי אחרים,
להגן ולשמור עדי עד.
בדמעת-אימהות שכולות מבנים,
ובדם תינוקות טהורים -
כמו במלט נדביק הגופות ללבנים,
ובניין המולדת נקים.
כי אנחנו חיילים אלמונים, חיילים בלי מדים,
וסביבנו רק אימה וצלמוות רואים.
כולנו כאן גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות, מבין?
חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות.
We are unknown soldiers, we have no uniforms,
Surrounded by terror and the shadow of death.
We have enlisted ourselves to this struggle for life.
We were not drafted like an army of slaves
To spill our blood on foreign soil.
We fight for independence
In our own native land.
לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,
כדי לשפוך בנכר את דמנו.
רצוננו: להיות לעולם בני-חורין,
חלומנו: למות בעד ארצנו.