היא עומדת במטבח ומבשלת,
כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת,
- היא עוברת! - היא חוזרת!
היא עושה קציצות של תרד
ושורפת את כולן, הפלא ופלא.
לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה,
מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה,
הסתכלו איך היא פורחת
בין הסיר והקלחת
כל הנח"ל מזמר לה סרנדה;
אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה,
כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה.
ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה,
נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה.
עדה איזו מבשלת מקסימה היא,
את קסמיה היא עושה מול הכיריים:
היא לוקחת כף של מלח,
קילו לחם, קילו קמח,
ומכינה מזה בשר לצהרים.
לפעמים ריקה אצלינו הצלחת,
אך הלב , הלב מלא את הטבחת
לה נגיש ברב אידיליה
זר ענק של פטרוזיליה,
וברגש לה נשיר כולנו יחד:
אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה...
הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה,
מה נאה לה הסינר שלמותניה.
היא אמרה לי: קח שני וופלים
כי האוכל שוב נשרף לי,
וחייכה אלי, אפשר להשתגע.
בכל יום נישא ליבינו המטבחה,
ולעדהל'ה נאמר בערך ככה:
עד מותנו מרעב פה
רק אותך, אותך נאהב פה,
כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.