מזמן, כשהייתי ילדה קטנה,
כמו כל הילדות הקטנות,
היה לי תמיד עמוק בילקוט,
ספר זכרונות.
מלא לבבות ושבועות אהבה,
זה כמו אצלכם, אני מקווה,
אהבתי גם לחם, אהבתי גם פול,
אך אותך אהבתי יותר מהכל,
נ.ב, אהבתי גם מלח ומים,
אך אותך כפל כפליים.
מאת חברתך האוהבת אותך,
לעולמים לנצח וגם לעד
שרה בלומנטרנס.
אהבנו פרחים ואהבנו סודות,
וגם כמה בנים,
לכל אהבה היה לב עם חץ,
או זר שושנים.
אך מכל אהבות הילדות הקטנה,
המולדת הייתה אהבה ראשונה,
ספרים לא קראתי, לכתוב לא ידעתי,
על כן אכתוב רק שלוש מילים:
היי נערה נאמנה לעמך,
תפארת לארצך,
והיי מוכנה למות למען מולדתך,
שרה אלפנדארי.
סוד - מי שפותח את הסוד,
נותן שני שקלים לקרן היסוד.
מאז כבר הפכנו הרבה דפים,
גדלו הילדות הקטנות.
אבל עד היום יש עמוק במגירה,
ספר זכרונות.
ביום קשה, או בערב עייף,
נעים לפעמים ככה סתם לדפדף.
שערה צומחת, שערה נושרת,
אך הידידות לעולם נשארת.
ליבי - ליבך, נפשי - נפשך,
ולעולם לא אשכחך.
מאת חברך, בן כיתתך,
גדעון מורגרנשטיין.
הכתב כבר דהה במקומות אחדים,
וגם הפרחים כבר דהו.
אבל העצות הטובות עוד טובות,
כמו בזמן ההוא.
מדוע כבר אז לא הקשבנו להן,
לכל העצות הטובות ההן,
עשי הרבה, דברי מעט,
ועם בנים - לאט לאט.
סוד כמוס, היזהרי מחתן שמח,
עגול קטן וקירח.
החברה הכי טובה שלך,
יפה יפימובסקי.
כל יפה הפכה כבר מזמן ליפית,
וכל רוזנבורגרן הוא רז.
אין זמן כבר לכתוב שמות ארוכים,
השמות של אז.
הימים אחרים, הסגנון השתנה,
עכשיו המולדת כבר לא באופנה,
בים בם בום, פתחי את האלבום,
שם תמצאי שתי מילים -
שתצליחי בחיים!.
אבל הילדות שלכם ושלי,
כמו כל הילדות,
כבר יש להן, או יהיה להן,
ספר זכרונות.
עם לב ועם חץ באדום וכחול,
בלי לב גם היום אי אפשר לגדול,
בלי לב אי אפשר לגדול.
זכרון קטנטן על דף גדול,
זכרי אותי, וזה הכל.