הבקרים עוקבים ודומים זה לזה,
כאשר האהבה חלה בשגרת היומיום.
לא היינו אמור לחיות יחד,
זה לא מספיק לאהוב זה את זה לנצח.
זה מצחיק, אתמול היינו משועמם
ובקושי יכולנו למצוא
לדבר במילים על מזג האוויר הגרוע.
ועכשיו שיש הכרח לעזוב,
יש מאה אלף דברים לומר,
אשר מחזיק את הלב יותר מדי בשביל זמן כה מועט.
פזמון: התאהבנו אחד עם השני כמו שנפרדנו,
------- פשוט מאוד בלי לחשוב על מחר,
מחר שתמיד מגיע קצת מהר מדי,
עם פרידות אשר מתרחשות לעתים קצת יותר מדי טובות.
אנחנו עושים את מה שצריכים, אנחנו משחקים התפקידים שלנו,
אנחנו מסתכלים אחד על השני, אנחנו צוחקים, אנחנו מתווכחים מעט,
ותמיד אנו שוכחים משהו,
זה לא קל להיפרד.
ואנו יודעים היטב כי במוקדם או במאוחר,
אולי מחר או אפילו הלילה,
אנו נחשוב שלא הכל אבוד,
מהרומן הבלתי גמור הזה,
אנחנו נעשה מזה אגדה,
אבל אנחנו כבר עברנו את הגיל, ולא מאמינים בזה יותר.
פזמון.
רומיאו, ג'ולייט וכל האחרים,
ישנים בשלווה בתחתית הספרים שלך,
סיפור פשוט כמו שלנו
הוא אחד מאלה שאף פעם לא יכתבו.
בחייך, מותק, זה זמן ללכת,
נעזוב את הזיכרונות שלנו כאן,
אנחנו נרד ביחד במדרגות אם אתה רוצה,
וכשהיא תראה אותנו עוברים,
הבעלים של בית הקפה,
עדיין תאמר לנו "שלום, נאהבים".
פזמון