השבועות האלה בלי לראות אותך,
נראים לי כמו שנים.
כל-כך רציתי לנשק אותך,
שכואבות לי השפתיים.
תראה מה הפחד עשה לנו.
השטויות שעשינו.
השאיר אותנו חרשים ועיוורים
כל-כך הרבה פעמים.
וביום הבא לאחר הסופה,
דווקא כשאתה פחות חושב - השמש יוצאת.
מרוב שאתה מוסיף
אתה מאבד את הספירה,
כי אחד ועוד אחד
לא תמיד שווה שתיים.
דווקא כשאתה פחות חושב
השמש יוצאת.
בכיתי לך עד הסוף,
עד כמה שיכולתי,
כשחשבתי שזה היה
בלתי-אפשרי.
אין רוע שנמשך מאה שנה
או גוף שיכול להחזיק.
והטוב ביותר תמיד מחכה
בהמשך
וביום הבא לאחר הסופה,
דווקא כשאתה פחות חושב - השמש יוצאת.
מרוב שאתה מוסיף
אתה מאבד את הספירה,
כי אחד ועוד אחד
לא תמיד שווה שתיים.
דווקא כשאתה פחות חושב
השמש יוצאת.
דווקא כשאתה פחות חושב
השמש יוצאת.
וביום הבא לאחר הסופה,
דווקא כשאתה פחות חושב - השמש יוצאת.
מרוב שאתה מוסיף
אתה מאבד את הספירה,
כי אחד ועוד אחד
לא תמיד שווה שתיים.
וביום הבא, וביום הבא...
השמש יוצאת.
וביום הבא לאחר הסופה,
דווקא כשאתה פחות חושב - השמש יוצאת.
מרוב שאתה מוסיף
אתה מאבד את הספירה,
כי אחד ועוד אחד לא תמיד שווה שתיים.
דווקא כשאתה פחות חושב - השמש יוצאת.