והמנורה לא דולקת,
ולוחות שנה משקרים,
ואם מזמן
רצית לומר לי משהו -
אז דברי.
כל צליל כוזב,
מפחיד יותר השקט,
כשבשיא המסיבה
נופל מתוך ידך
כוס יין...
מכתביה שחורה,
והכדור מחכה בקנה,
כל כך שקט, שאני שומע
איך נע במעמקים
קרון הרכבת.
גדודים בכיכר,
חושך בסוף השורה,
ובשפופרת טלפון,
אחרי כל השנים האלה,
רק צלצולים.
ואי-שם תיטרק הדלת,
וירטטו חוטי חשמל.
הי,
אנחנו נהיה מאושרים מעתה -
ועד עולם.
הי,
אנחנו נהיה מאושרים מעתה -
ועד עולם.