אני עולה שוב על הדרך ושוכחת מהכל, אחרי שסוף סוף קמתי כבר אין לי זמן ליפול,
סוגרת את הדלת על כל מה שעצוב, ודוהרת כמו עיוורת אל כל מה שחשוב
ויש בי איזה אומץ שעולה כבר על גדותיו, ואין עבר ואין עתיד ויש רק עכשיו,
כי כל מה שהכאיב לי מתחיל פתאום לשמוח, כל מה שהושתק אצלי רוצה פתאום לצרוח
את כל מה שאיבדתי עכשיו אני מוצאת, ובכל פינה קטנה שבה אני נמצאת,
הפחד שאז גר פה הופך להיות רחוק, וכל רמזור אדום מתחלף בירוק
אני פותחת שוב חלון והשמש מעליי, בין כל העננים לוחשת שכדאי,
לשמוע אותי קרובה בין כל מה שחולף, לדעת מה הוא חום גם בלי להישרף
את כל מה שאיבדתי עכשיו אני מוצאת....
וזו מכה מתחת לחגורה, לכל מה שמתנפל, ובכל פינה קטנה שבה אני נמצאת,
הפחד שאז גר פה הופך להיות רחוק, וכל רמזור אדום מתחלף לו לירוק