הדבר הכי יפה
שהחיים יכולים להעניק לנו
זה נעורים, אבל אט אט הם מתפוגגים.
הינך בן עשרים עכשיו,
למה תחכה, יש לך את מזוודתך
הגיע הזמן לעזוב.
כמו חבר נהדר
שלפתע נוטש אותך,
עזבתי כדי לא לחזור לעולם.
אולי השתניתי,
יש לי את חיי אבל, ידעתי
שמחשבותיי חוזרות אליה.
מולדת בה אתה נולד,
את כמו האהבה הראשונה,
אי אפשר לשכוח אותך.
מולדת, הייתי כפוי טובה,
לא ישבה לאכול
אם לא חזרתי.
מולדת, היא לא הבינה
שבעומק בעומק
אינך חי רק מאהבה.
לא, היא לא מבינה,
מולדתי,
זו האמת.
מודה לשמיים
אוכל לאמר שהלך טוב,
וכבר איני זוכר את המזוודה ההיא.
עכשיו יש לי כמעט הכל,
אבל אם אני חושב על זה,
למה אני מתגעגע
זו את תמיד ורק את.
מולדת בה אתה נולד,
את כמו האהבה הראשונה,
אי אפשר לשכוח אותך.
מולדת, הייתי כפוי טובה,
לא הלכה לישון
אם לא חזרתי.
מולדת, היא לא הבינה
שבעומק בעומק
אינך חי רק מאהבה.
לא, היא לא מבינה,
מולדתי,
זו האמת.