אז אתה רוצה להיות גיבור,
מצחיק מאוד.
כבר עברתי טיפוסים כמותך,
נשבעתי שלא עוד.
אכזבות מרות מהם ספגתי
כאב, שממנו לא נרפאתי.
אז בזכות אותו ייחוס,
שכאילו אתה בנו של זאוס,
אתה רוצה ששוב אקפוץ לבוץ.
ותשובתי, בשתי מילים:
מסכים!
[אז תאמן אותי?]
ניצחת...
[לא תצטער, פיל]
עוד נראה...
[מתי נתחיל? עכשיו אתה פנוי?]
אוי ויי...
איבדתי כל תקווה שיבוא היום,
ואחד שלזכות נולד כאן יצוץ פתאום.
גביעים הוא יביא לי,
תודה הוא יגיד לי,
לפחות לא יזיק לי,
אך לא, הוא סתם טירון!
יצאתי לגמלאות, אין לי שאיפות.
משוטט לי במדשאות בין הערוגות.
אך תלך לאיבוד כאן,
בלי יועץ שיקדיש זמן,
סאטיר שהוא מיומן, כן, וואו!
שוב התקף אולקוס!
אך יש תקווה פתאום,
התקווה היא אתה!
גם אם אינך ממש התגשמות חלום.
אימנתי לא-יוצלחים
שעלו מהתהום,
ואתה תקוותי האחת, היום!
[חוק מספר 5: כשמצילים נערה...
תמיד תנהג כאביר!
לא!
חוק מספר 25, ילד: התרכז!
חוק מספר 96: כוון!]
חצי אל, חציו אדם,
אבל כולו יצור נלעג.
מאמין כמו ילד תם,
שניצחונו מיד יושג.
להיות באמת גיבור
זה כמו אומנות,
זה כמו לצייר ציור,
דרושה מיומנות.
לא די רק בכוח,
צריך גם קצת מוח,
אסור גם לשכוח כישרון...
אתה מתפתח!
עשה עוד ניסיון,
והוא אחרון...
ובתקווה שלא נגמור בקלון,
הכל בידך, הרק,
אז אל תאכזב!
טפס אל ראש ההר,
חצה את מי הנהר,
את יהבי נותר לי רק לשים בך!