הו חונט אדיב של חצות הלילה הנצחי
הרשה לי לקוד לך
רבים ומשונים הם קבין החן שירדו לעולם
כל אחד קיבל את חלקו, אומרת אני
אך העונג בו אנו נוטלים חלק
נצר השטן הוא
אך עצור! הישנה איבה בליבי כנגדו?
לא ולא, וכי ידעתי שממילא גססתי
לו היה לי את הנדרש, הייתי עושה זאת
חש אני, אך אינני מרגיש
אני קיים, אך אינני
ברגע שנשקתי את בבואת
שבעת מלאכי המוות...
אך ברגע שזאת עשית
על שפתיי הגיעה נשיקה
שהתמזגה עם הצללים
והרגישה כאבל המתוק והמעודן ביותר
זה אשר בו כמוס האור, זהו לא אחר אלא
ברק1שערי השאול
שבחמת זעם ניסית לפתוחם
ואז ראי! המוות השחור
דמוי נחש בין שדייך שרץ
[ביחד:]
ואז הכל נדם...עם נשמת אפה האחרונה
ויחדיו דמעו דמעות של דם
ועברו את תהלוכת מחוללי המוות
ובאותה חשיכה היינו כרוכים יחדיו
וגם אני נשקתי את שבעת מלאכי המוות
והגיהנום פתח את שעריו
אך מה שנגלה לנגד עיניי
לא היה, אלא הבהיר שבאורות
1. מלשון "מבריק", ברק המשתקף ממתכת