אוקיינוס ממני
אתה שואל על געגוע
רקטות של זעם נופלות כמו פעם
עוד מלחמה בקיץ
עם סוף ידוע
אוקיינוס ממך מוצאת נחמה בכנרת
ולמרות המצב
כל כך בא לי עכשיו
לשבת איתך ולא לפחד
כמו יבשת חצויה לשניים
מפרידים ביננו מים
משפחה וילדים והחיים והחיים
קילומטר ממני
אתה שואל על תעתוע
מאבד תחושה לא מרגיש כאב
הגוף כבר לא בקשר עם הלב
אוקיינוס ממך ילדים מאבדים את הבית
זה לחיות או למות
נחשב בזהירות
מה כבר הרווחנו ומה נאבד
והזמן לא יתקן אותנו
הפחדים החלומות שלנו
אז אני לא עפה עם הרוח
אבל אשאיר חלון אחד פתוח
כמו יבשת חצויה לשניים...