כמה דרכים שעברנו ביחד?
כמה שבילים עליהם דרכו רגלינו?
כמה גשמים, כמה שלגים
התלויים מעל הפנסים?
כמה מכתבים, כמה פרידות,
שעות קשות בערים רבות?
ושוב ההתמדה, כדי לקום,
ושוב ללכת ולהגיע למטרות.
כמה במאמץ הבלתי פוסק
דאגות משותפות, יעדים משותפים?
כמה לחמים נפרסו,
נשיקות, מדרגות, ספרים?
כנרות יפים עינייך,
ובלב מקור קרינה,
ולכן הייתי רוצה את לבך
להציל משכחה.
על כתפייך שכמייה זרוקה,
צעקנית, מצפורי היער,
ארוכה דרך כל המסדרון,
דרך החצר, עד איפה שהכוכב נוגה.
ואת מעוף וגבהות העננים,
זוהר המים ושל הסלע.
הייתי רוצה את עננות עינייך
להציל משכחה.