מאז שהמים חופשיים,
חופשיים, בין מעיינות הם חיים,
פרחי יסמין היו בוכים,
ואני לא מבין איך
בעינייך, ילדה, יש רק מדבר.
הערב היה יפהפה, כשבין עצי הזית אף אחד,
אף אחד לא ראה כמה אהבתי אותך. כמה אני אוהב אותך.
היום עצי הזית ישנים, ואני לא יודע שינה.
לא יהיה אף אחד בעולם שיירפא
את הפצע שגאוותך השאירה לי.
אני לא מבין שאת פוגעת בי
עם כל, כל האהבה שהבאת לי (2X)
לכשתחזרי,
חשבתי לשיר לך שירי קולפה ישנים,
כאלו שמדברים על אהבות וסבל,
כשתחזרי ילדה,
אוכל אותך בנשיקות,
ונעוף גבוה, לאן שהעננים זזים לאט,
לאט הפה שלי זז על הגוף שלך,
כל כך לאט, שאני בטוח שהזמן עצר.
לא יהיה אף אחד בעולם שיירפא
את הפצע שגאוותך השאירה לי.
אני לא מבין שאת פוגעת בי
עם כל, כל האהבה שהבאת לי (2X)