איני אוהב כשפונים אלי בשם פרטי,
כשבמשפט כל מילה שנייה היא – אחי.
איני אוהב כשטופחים לי על הכתף
עם חיוך ושאגה – זה שנים !
איני אוהב שמכתבי קוראים,
מעל כתפי מפענחים תוכן הדפים.
איני אוהב את אלה שחושבים, שפתרון הטוב לכל
הוא אגרוף לעורף המורכן .
איני מוכן לספוג כשמישהו מכריח אותי למשהו,
איני מוכן לספוג כשהוא עובד עלי דרך הרחמים.
איני מוכן לספוג הנכנסים במגפיהם לנפש
מה עוד אם לירוק לתוכה הם מבקשים.
איני מוכן לספוג זבובים המוצצים דם טרי,
איני מוכן לספוג כלבים הקורעים שרידי הבשר.
איני מוכן לספוג אלה המאמינים בעצמם בצורה עיוורת,
גם כשכבר חונקת אותם ריצתם הם!
איני סובל תחושת אין האונים
שבה חיה נרדפת מביטה בקני הרובים.
איני סובל צירופי מקרים רעים
המופיעים כשמישהו משיג את מטרתו
לכן איני סובל בגלל סיבות לא ברורות.
איני סובל הפסדים ללא גבולות,
איני סובל לספור בקשות שלא התממשו
לפני שאת האחרונה יממש לי באדיבותו תליין.
אני שונא כשאת השיחה מנתקת לי
נקישה מכנית בתוך האפרכסת.
אני שונא יריות בעורף.
למטחים באוויר מרגיש רק גואל נפש.
אני שונא את עצמי כשאני מפחד,
כשאני מחפש תירוץ לנבזויות שלי,
כשאני מחייך לאלה אותם אני משרת
למרות שבכל נפשי אני אותם שונא !