Неужели не я [Neuzheli ne ya] [Hebrew translation]

האמנם זה היה לא אני

המואר בשלושה פנסים

רץ שנים כו רבים

בשממות חשוכות על שברי זכוכיות הפזורים

כאשר זהר שמיים

הסתחרר מסביב המנוף?

זה היה לא אני? השתנה כאן לנצח הנוף.

יש כאן מלך חדש -

אלמוני ויפה, כל יכול.

משמיים על מולדת

יורד אור - עמוק וכחול,

בעייני כלבי צייד

פנסים החולפים משתקפים כפרחים - עוד ועוד

ותמיד יש אחד שהולך מול בתים חדשים לבדו...

ואם כך אין פרידות.

ואם כך אז ביקשנו לשווא

מחילה ממתים,

אין בכלל חזרה עבור חורף הזה שחלף.

אז נשאר לנו רק:

על הקרקע לדרוך רגועים עד ימים אחרונים.

לא ניתן לעצור מאחור. לעקוף - רק זה אפשרי

שם, לאן שאנחנו הולכים -

זה תהום או מקום נהדר,

או פשוט חשיכה

בחלל - לא יודעים שום דבר,

מדינה יקרה,

הנושא של פולחן הקבוע למשוררים

זה אולי אהבה? לא, היא לא משתווה למילים.

זה קיום אין סופי:

זה כמו גשר מדהים, אמירה לא נגמרת,

כמו השייט של דוברה

כמו תחיית אהבה, הריגה של הקדם,

זה אורות של סירות הקיטור,

זוהר של חלונות ראווה, רכבות שעוברות בלווי צלצולים,

זה רפרוף של המים הקרים פה ליד מכנסי התלקחות הנצחים.

מברך את עצמי

עם תגלית המוקדמת, איתך,

מברך את עצמי

עם גילוי של גורל מר כל כך,

עם הנהר הזה הנצחי

עם שמיים האלה הקשוטים בעצים יפהפיים,

עם תיאור אבידות אחורי חנויות השותקים.

לא דייר של מקום,

לא איש מת, סוג של איש מתווך

שלגמרי לבד כאן,

צעקך משמיע לפני שתלך:

לא זיהתי מכם אף אחד,

לא מצאתי, פספסתי, שכחתי, הלכתי שולל,

חורף, שבח לאל. לא חזרתי הביתה בכלל.

זר כאן, שבח לאל,

אין פה איש שהייתי יכול לאשים.

אי אפשר להכיר כאן דבר,

אז מאיץ צעדיי, ממהר ועוקף אנשים.

כמה קל לי עכשיו

כי אינני עזבתי מהם אף אחד. לא עזבתי...

רב תודות, אלוהי, שאני בלי מולדת בארץ נשארתי.

מזל טוב לעצמי!

לשנים שעדיין אחיה - לא צריך שום דבר.

כמה עוד לי להיות,

כמה עוד אשלם על הכוס לימונדה בבר,

כמה עוד שיקרה לי לחזור -

אבל כבר לא אחזור - כמו נועל את הבית וזורק ת'מפתח

כמה עוד אשלם בשל עצב על הארובה ועל כלב נובח.