גדלנו באותה חצר
ואם סודות כבר לספר –
לי ולשמעון אב היה אחד.
מי – לא היה לנו מושג,
על ילדיו הוא לא דאג,
החזיק חנות סדקית בלנינגרד.
הילדים חסרי אבות
תמיד זרוקים ברחובות,
ואימא שיכורה בבית כל יום.
ואז בשנת מהפכה
שמעון, בחוסר מנוחה,
החליט למצוא את אבא ולנקום.
תמורת עשרים מיליון רובלים
קנה "וֶסוֹן" עם כדורים
ולחנות ניגש כמו ג'נטלמן.
נכנס, צלצל למשטרה
וחצי מחסנית ירה
לתוך בטנו של אבא המסכן.
שוטרים הגיעו תוך דקות,
והם כיסחו אותו מכות,
מזה הוא התחרפן לחלוטין.
כשרק ראה את השוטר,
צעק: "חבר, אני זוכר!
אתה הבא בתור, נגזר הדין!"
חייו היו כשיגעון,
הוא הסתכסך עם כל שלטון,
אך הוא שם פס בני זונות האלה.
קיבל דין מוות מהצאר,
אצל קרנסקי נעצר,
סובייטים שוב זרקו אותו לכלא.
אך הוא אף פעם לא התבאס,
הוא סיכונים תמיד חיפש,
וכמובן שטוב זה לא נגמר:
הכניס בו ארבע כדורים
בזמן הבלגן בקרים
בחור צעיר בלונדיני לא מוכר.
סכין ביד קרה החזיק,
גשם הצליף בלי להפסיק,
והוא שכב בחושך ורעד...
שלושים שנה חלפו מאז
לבית של נַסְטֶנקָה נכנס
בעל חנות סדקית מלנינגרד.