מי שגובהו חמישים אמה,
מי שחסון וגיזעו גבה קומה,
מי שראשו מתקרב לחמה –
המן ייתלה על ראשו.
אמר התמר: אני מסתק,
המן הוא בן-בנו של אגג.
אגג הוא בן-בנו של הצר עמלק –
מוטב שיתלוהו על גג!
הזית אמר: זה לא יאמן,
המן על ראשי – זה נורא!
זיכרו שאני עוד צריך לזמן
כד שמן טהור למנורה.
מי שגובהו חמישים אמה...
הגפן אמרה: אני כה קצרה
וכל ענפיי נמוכים.
עלי להכין, ככתוב בתורה,
כד יין אדום לנסכים.
אמרה התאנה: אבוי ואויה,
חידלו פן תיבש צמרתי.
זיכרו, ידידיי, שאדם וחוה
לבשו בגן-עדן אותי.
מי שגובהו חמישים אמה...
אמר האתרוג אבל וניכלם:
הירגוני הרוג ידידים –
אצלי הן לוקחים כל עמי העולם
פרי שבח לפני אלוהים.
אמר ההדס: אמר ובכה:
איתי מצווים לחגוג.
עלי הן אומרים רק ששון ושמחה,
שותף אנוכי לאתרוג.
מי שגובהו חמישים אמה...
צווח האלון: מרה המכה,
כיצד ייתלה על בדי?
זיכרו כי דבורה, זאת מינקת רבקה,
הובאה אלי קבר תחתי.
אמרה האלה: איני יכולה
שזה ייתלה על ראשי.
עלי אבשלום בן-דוד כבר ניתלה –
כבדה צמרתי, חי נפשי!
מי שגובהו חמישים אמה...
אמר הרימון: אני, כמו כולם,
ודאי לא אוכל להסכים.
זיכרו שמכל העצים בעולם,
אלי משולים צדיקים.
הארז אמר: מיצאו את המן
ותלו על ראשי את ראשו –
אני הוא העץ שגידל למזימה –
אותי הוא התקין לנפשו!
מי שגובהו חמישים אמה...