קרחונים הפכו למים צלולים
שוטפים את גופי ומנצנצים.
טיפות טיפות נופלות לרגליי.
כל מפגעיי היו מציליי.
קרחונים של כאב מתמוססים.
פגיעות שדקרו הפכו את ליבי.
כל המילים, כל השעות הקשות.
מתפוררות בתוכי לאור.
הופכים מכאב לשמחה צלולה,
מחולשה לכוחות ברכה,
מבדידות לשער מופלא,
את ליבי הכבוי לאור גדול
עכשיו מחבק ויכול
אני את עצמי
ועצמי את הכל