העשן הבריח אוויר.
החדר הוא פרק בגיהנום של קרוצ'ניך.*
זכרי - מחוץ לחלון זה בפעם הראשונה
ליטפתי את הידייך בטירוף.
היום אנחנו יושבים פה, לב בברזל.
עוד יום - תגרשי, אולי, בקללה
באולם בוצי הרבה יכנס
יד שבורה עלידי רעד בשרוול
אצה, אני זורק את הגופי לרחוב.
פרוע, מטורף, מיואש.
לא צריך את זה, יקרה, טובה
בואי ניפרד עכשיו.
בכל זאת, האהבה שלי היא משקל כבד,
תלוי בך לאן שלא תרוצי
תני לי לצרוח לפחות בבכי האחרון
מרירות של תלונות נעלבות.
אם השור ימות מעבודה -
הוא יעזוב, ישכב במים הקרים.
מלבד האהבה שלך, אין לי ים,
אצל אהבתך אי אפשר להתחנן למנוחה בבכי
פיל עייף ירצה לנוח -
שכב באופן מלכותי בחול שרוף
מלבד האהבה שלך, אין לי שמש
ואני לא יודע איפה אתה ועם מי.
אם עינת ככה את המשורר,
הוא היה מחליף את אהובתו בכסף ותהילה,
ואף צלצול לא משמח אותי,
למעט צלצול השם האהוב שלך
ולא אקפוץ לחדר מדרגות ולא אשתה רעל
לא יכול ללחוץ על ההדק ליד רקה
מעלי, למעט המבט שלך,
ללהב של שום סכין אין כוח.
מחר תשכחי שהוכתרתי אותך
שרפתי נפש פורחת עלידי אהבה
וימים הבליים קרנבל נסחף
יפרע את דפי ספרי.
המילים שלי עלים יבשים
יגרמו לעצור, לנשום בקמצנות?
תני לפחות לערוך בעדינות
הצעד היוצא שלך. "