הזריחה יוצאת אל השמיים
וקולות עולים מן הכיכר,
החלבן השאיר בקבוק או שניים,
שעון משמיע צלילי מוכר.
משהו עומד לקרות לבטח,
זה השקט שלפני הסערה,
כי היום ארוך כמו הנצח
והלילה מתמשך פי עשרה.
הסימטה בורחת מן השמש
וחלון דולק באור שביר;
השדרה גבוהה ומאיימת
לרמוס את כל בתי העיר.
משהו עומד לקרות לבטח...
החיוך נשלח כמו בסתר,
המבט תפש את העיתון.
נעתקו מילים ובין היתר
עמד מלכת השעון.
משהו עומד לקרות לבטח...