לילות לבנים , בסך הכל שני אנשים עם חלומות מטופשים.
קירות נסדקים, וביניהם גם קרן אור שעוזבת לא תחזור .
איך השקט שלחשנו , כשהיינו אמורים ולא אמרנו ,
רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו.
הבטחות שאז השארנו , על הווה ועל עתיד שלא שלנו ,
רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו .
אין פה מקום לשינוי,
הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
אין פה מקום לשינוי,
הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
דמעות כבר שטפו , את החלונות, את הכבישים,
בעיר עם כל האנשים.
הם יספרו במקומי , על כאב שלא רואים ,
בחצי חיוך על הפנים .
איך השקט שלחשנו , כשהיינו אמורים ולא אמרנו ,
רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו.
הבטחות שאז השארנו , על הווה ועל עתיד שלא שלנו ,
רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו .
אין פה מקום לשינוי,
הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
אין פה מקום לשינוי,
הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
הלב למד להיות לבד , כבר לא תיגע בו אף אחת
הלב הזה אוהב לבד ולא ייגע בו אף אחד
אין פה, אין מקום לשינוי.
הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
אין מקום לשינוי הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין פה.
אין פה , אין פה מקום לשינוי.