שמש החורף העייפה
הולכת לישון מוקדם
לא יכולה יותר,
לא יכולה יותר,
הלילה עכשיו יורד
עם ידיו הקרות שעוטפות אותי
כמה קר נהיה,
כמה קר נהיה,
מספיק ליטוף אחד
לזכות בלב של נערה
אולי אז, הייתי אוהבת אותך.
כי כך החיים
בלי אהבה
הם רק עץ
שעליו כבר נשרו
וכשהרוח מתגברת
רוח קרה
כמו העלים
התקוות נופלות מטה,
והחיים האלה, זה
להתגעגע אליך.
אני חשה כמו פרפר
שאל פרחיו אינו עף עוד,
אינו עף עוד,
אינו עף עוד,
בוערת בי האש
של אהבתך הגדולה
שעדיין לא כבתה עוד
כמה קר נהיה,
כמה קר נהיה,
אתה בחור, השלית אותי
גזלת מפניי
אותו חיוך שלא יחזור.
כי כך החיים
בלי אהבה
הם רק עץ
שעליו כבר נשרו
וכשהרוח מתגברת
רוח קרה
כמו העלים
התקוות נופלות מטה,
והחיים האלה, זה
להתגעגע אליך.
אינך אוהב אותי יותר
נהיה קר
כי כך החיים,
זה להתגעגע אליך
אינך אוהב אותי יותר
נהיה קר.