גוני הפנים הסמיקו מבושה.
לא צריך להגיד ,אבל, שהכל עבר.
כך ,שהכל ,לא מובן מאיליו.
אתה יושב מנגד.
אתה שותק , שותקת אני...
אבל,שום דבר, איתך ,לא נשכח מאתנו...
יודעת אני ,בודאות,שאתה תקרא לי,
ולא תשכח אותי ...לא תניח לי ,לא תעזוב אותי.
ושאני נותרת להיות החלום שלך,
וגורלך הנמהר.
ואף פעם , לא אדע יותר.
ויותר ,בכף ידי ,כף ידך ,לא תונח.
ואף פעם ,לא אקרא לך, יותר," אהובי"...
נשכח לי הכל ,כאשר , סליחה ,אמרת .כי כך צריך.
כדי ,שאנשים , את מבטנו ,לא יוכלו להבין.
אתה יושב מנגדי , שותק , שותקת אני...
ושום דבר אתך ,לא נשכח מאיתנו..
יודעת אני בודאות,שאתה תקרא לי,
ולא תשכח אותי ...לא תניח לי ,לא תעזוב אותי.
ושאני נותרת להיות החלום שלך,
וגורלך הנמהר.
ואף פעם , לא אדע יותר.
ויותר ,בכף ידי ,כף ידך ,לא תונח.
ואף פעם ,לא אקרא לך, יותר, "אהובי"...
יודעת אני בודאות,שאתה תקרא לי,
ולא תשכח אותי ...לא תניח לי ,לא תעזוב אותי
ושאני נותרת להיות החלום שלך,
וגורלך הנמהר.
ואף פעם , לא אדע יותר.
ויותר, בכף ידי ,כף ידך ,לא תונח.
ואף פעם ,לא אקרא לך, יותר," אהובי"...