מה את רואה ברקיע, ספרי,
עצמי את עינייך ולי תארי.
הבהוב כוכבים, הרקיע מלא,
אותם בעינייך אראה.
אני בשחקים כשאתה מחייך,
ליבך הפועם אז רק לי משתייך.
עד סוף העולם אחריך אלך,
את זה בעיניך אראה.
את זה בעיניך/בעינייך אראה.
גם בלילות אור שמש בהיר,
בחשכה דרכנו מאיר,
ואין חזרה ממה שהתחיל וקרה,
כי בעקבות הסערה
אהבה נוצרה.
כי יש בלילה אור זוהר לנצח,
אל העולם פותח לנו פתח.
בזכרוננו הוא ישאב כמו פרח,
מלבלב כמו פרח,
כמו היה חלום...
גם בלילות השמש תזרח,
ואהבה בלבנו תפרח.
ואין חזרה ממה שהתחיל וקרה,
כי בעקבות הסערה,
אהבה נוצרה.
כן, זו אהבה...