ופתאום קר ומאוחר
הקריין הודיע
ממטרים פזורים ירדו מחר
יש עצבות בלתי מוסברת
אל תרחק אישה אומרת
וזוכרת לפעמים זו אהבה
אפלות שתי עיניה
לאיטה ניגשת
ותולשת דף מיומניה
העלים נושרים בשקט
וערגה דקה לופתת
מתהדקת לפעמים זו אהבה
הרציפים שחורים והעיר קודחת
ממזימות ופחד
לוקחת לא נלקחת
מתמקחת לפעמים על אהבה
הרחובות לחים והעיר רוחשת
חטאים וחשק
כובשת לא נכבשת
וילדיה מהמרים על אהבה
ופתאום קר...