זה לא אלייך שאני נמשך, אישה יפה
כי אם אל כל מה ששכחתי בתוכי
יופייך מכאיב, מרהיב ומעורר
לראות עד כמה התרחקתי מעצמי
זה לא ממך שאני בורח, יפתי
אני בורח מעצמי כל השנים
אני קולט שבתוכי חי לו מישהו אחר
מהאור הוא מסתנוור ובחושך הוא בוחר
מי שם מדבר בתוכי,
ההרס העצמי או אני האמיתי?
למה אני רוצה את מה שאין לי?
למה מה שיש לי לא מספיק?
לי זה לא מספיק
לי זה לא מספיק
לא מספיק...