השלג בוהק על הרי הכפור,
המקום ריק מלבדי.
ממלכת בדידות זוהרת,
המלכה - זו אני.
סוערת רוח כמו סופות ברגשותיי,
והיא רוצה לצאת
ולשלוט עליי.
סוד להחביא,
לא תחשפי,
ותהיי טובה ומלכותית.
כן, זה סופי,
לא יגלו -
טוב, עכשיו ידעו!
לעזוב, לעזוב,
והחופש בי מתחיל לנשוב.
לשחרר, לעזוב,
וללכת עד הסוף!
לשחרר!
אין סודות יותר!
שהסופה תסער...
הקור לא מפריע לי, לא חודר.
מצחיק איך לא דמיינתי
מרחק מקטין הכל.
הפחדים כולם שלטו בי,
זה שייך כבר לאתמול!
עכשיו אוכל אולי לראות
מה מסוגלת לעשות.
אין טוב, אין רע, סוף-סוף אני
חופשית!
לעזוב, לעזוב,
לשחרר את סודות חיי.
לעזוב, לעזוב,
לא אבכה יותר ודי.
כאן אני!
וזה כוחי!
שהסופה תסער...
כוחי חודר מהאוויר לאדמה,
נפשי רוקמת קישוטים פרועים כאן בשממה.
ומחשבה אחת צלולה מכל השאר -
הפרק ההוא נגמר, מה שעבר עבר!
לעזוב, לעזוב,
ומפה אי אפשר ליפול.
לעזוב, לעזוב,
לראות, לנשום, לגדול.
לשחרר!
די להסתתר!
שהסופה תסער!
הקור לא מפריע לי, לא חודר.